<h1>שבלי הלקט סימן פ"ד</h1>
<h2>דף קה.</h2>
וצריך אדם להקדים סעודתו בשבת ולא לאחר, כי הא דרב ששת מוקים להו לרבנן בקייטא בשמשא ובסיתוא בטולא כי היכי דליקדמו. ירושלמי [תענית פ"ג הי"א] ר' אחא ור' אבהו בשם ר' יוסי ביר' חנינא אסור להתענות עד שש שעות בשבת. אמר ר' יוסי ביר' בון מתני' היא קודם לחצות לא ישלימו, עד כדון צפרא הוא, לאחר חצות ישלימו, כבר עבר רובו שליום בקדושה. תניא [פסחים ק"ה ע"א] כבוד יום וכבוד לילה, כבוד יום קודם לכבוד לילה. ודווקא לשאר צרכי סעודה אבל אם אין לו אלא כוס אחד לקידוש כבוד לילה קודם לכבוד יום, כדתניא זכור (שמות כ', ח') זכריהו על היין בכניסתו. אין לי אלא בלילה, ביום מנין תל' לומ' את יום (שם). רב אשי איקלע למחוזא, אמרו ליה ניברך לן מר קידושא רבא. אמר מאי קידושא רבא איכא. פתח ואמר בורא פרי הגפן ואגיד ביה. חזייה לההוא סבא דהוה גחין ושתי. קרי אנפשיה החכם עיניו בראשו (קהלת ב', י"ד). מיכן יש להוכיח, שאין צריך לערות מכוס שביד המברך לתוך שאר הכוסות המליאין על השולחן, אלא כל אחד ואחד שותה כוסו שבידו. וקשיא לן, דהא קיימא לן אין המסובין רשאין לטעום עד שיטעום המברך, והיאך גחין ההוא סבא ושתי. ואחי ר' בנימן נר"ו מצא הקושיא הזאת ותירוצה בירושלמי והכי איתא התם ר' בא בשם רב אמר מסובין אסורין לטעום עד שיטעום המברך. ר' יהושע בן לוי אמר שותין אע"פ שלא שתה. מה נפלוג מה דאמר רב בשהיו כולן זקוקין לככר אחד, מה דאמר ר' יהושע בן לוי שהיה כל אחד ואחד כוסו בידו. שמעינן מיהא, שאין המסובין אסורין לטעום קודם שיטעום המברך, אלא בברכת המוציא, אבל בברכת היין אם היה טעון כל אחד ואחד כוסו בידו מותר. וכתב רבינו ישעיה זצ"ל מדחזינן דקרי ליה קידוש שמע מינה שאסור לטעום כלום ביום השבת קודם שיברך בורא פרי הגפן. והאי דקרי ליה קידושא רבא, משום דהוה זוטר קרי ליה דרך כבוד, כמו שאומ' לסומא סגי נהור. ויש מפרש' משום שמברכין אותו בכל ברכה. ומסתברא דווקא בדאית ליה חמרא, אבל אי לית ליה חמרא שרי.
